במקום לסכם במספרים ובנתונים את קייטנת "מתחברים עם חזקי" מאת "בית חזק", החלטנו לעשות משהו הרבה יותר פשוט: לדפוק בדלת של המשפחות שהיו שם. לשאול את הילדים, את האמהות, את הנערות וגם את מי ש"בא רק לראות רגע" ונשאר. בדרך פגשנו את האנשים והעסקים שהפכו את הקיץ הזה מסתם עוד יום בבית – ליום שיש בו למה לחכות. השעה 10:17 בבוקר. ארוחת הבוקר כבר מאחורינו, כלומר לפחות הראשונה… דניאל מחפש טוש שחור, חני מודיעה שאין לה מה לעשות, ומהמטבח מגיעה השאלה אם אפשר כבר משהו טעים, למרות שרק לפני 20 דקות אכלו פה קורנפלקס. ואז מגיע המייל של חזקי ופתאום כולם דרוכים כי יש מה לעשות!
"מה יש היום בקיטנה?" זו פחות או יותר היתה השאלה שחזרה בקיץ הזה ביותר מ2,000- בתים שנרשמו לקייטנה הדיגיטלית של בית חזק. פעם התשובה היתה ציור, פעם סיפור, פעם חידה, ופעם משחק חי, סרט, אפייה או פעילות שהגיעה ישר למייל. וכשניסינו עכשיו לסכם את הקייטנה, גילינו שהדרך הכי טובה לעשות את זה היא דווקא לא אצלנו במשרד, אלא אצל מי שהיה שם מהצד השני.
נתי ביטון, בן 9 מירושלים, שולף בשבילנו את הציור שנשאר מהמפגש עם יוסי פרנק. אחרי מפגשי הציור לבית חזק לא חזרו רק מיילים של
"תודה". חזרו ציורים – דפים שהילדים הכינו תוך כדי, צילמו בבית ושלחו אלינו, והוכיחו שהמסך היה רק ההתחלה של הפעילות.
אנחנו: "נתי, מה היה במפגש?"
"בהתחלה הייתי בטוח שלא יצא לי כמו שלו. ואז יוסי הראה כל דבר שלב שלב, ופתאום ראיתי שזה מתחיל להיראות באמת כמו ציור. בסוף אמרתי לאמא שלי שאת הדף הזה לא נשלח לעיריית ירושלים. (ככה אנחנו אומרים ב"שפת קוד" כדי שהילדים הקטנים שמביאים יצירות מהגן לא ייעלבו ש"זורקים" להם את הציורים אחרי תקופה…)
זה בדיוק הקטע במופעים של יוסי פרנק. הוא מצייר מול הקהל, אבל די מהר מתחשק גם למי שיושב מולו לקחת דף ולהתחיל. יוסי מתמחה במופעי ציור דיגיטלי שמשלבים אמנות ומסר. בקייטנה הוא הגיע לשני מפגשים חיים, והפעם הקהל שלו לא ישב באולם אחד: בכל בית היה שולחן אחר, דפים אחרים וילדים אחרים – וכולם ציירו יחד.
אנחנו: "ומה עשית עם הציור אחר כך?"
נתי: "שמנו אותו על המקרר. אח שלי כבר ביקש שאני אלמד גם אותו, אבל אמרתי לו שיחכה לפעם הבאה עם יוסי."
אז כן, זו היתה קייטנה דיגיטלית, אבל הציור שנשאר אחריה היה לגמרי אמיתי.
מהציור אנחנו עוברים לבית של משפחת פרידמן במודיעין עילית. רבקה, אמא לחמישה, מספרת שהפעילות של צוות שבע תפסה אותה דווקא באמצע אחר צהריים
רגיל של חופש – בדיוק בשעה שבה כולם כבר הספיקו למצות כמעט כל דבר בבית.
אנחנו: "מה קרה כשהפעלתם את הסיפור?"
רבקה: "חשבתי שיהיו לי עשר דקות שקט. בסוף מצאתי שלושה ילדים על הספה, אחד על הרצפה עם דף היצירה, ואפילו הגדול שבדרך כלל אומר "זה לילדים" נשאר לשמוע מה קורה."
צוות שבע, סיפורי השמע לילדים מבית "אנחנו וצאצאינו", הביאו לקייטנה סיפורי שמע יחד עם דפי יצירה והפעלה. לא צריך לפנות חצי סלון ולא צריך לצאת מהבית. מתחילים את הסיפור, ומשם העלילה כבר עושה את העבודה: ילד אחד מקשיב, השני מצייר, ועוד אחד מצטרף באמצע ומיד דורש הסבר מה הוא הפסיד.
יענקי, בן 8: "הכי מעצבן שמישהו מדבר בדיוק בקטע המעניין. עד שעשינו כלל שכולם מחכים עם השאלות עד שהסיפור נגמר."
הסיפורים של צוות שבע ממשיכים גם אחרי הקייטנה. במשך השנה הם מציעים סיפורי שמע לילדים עם עלילות, דרמה, הומור ותוכן תחת המעטפת של "אנחנו
וצאצאינו". לפעמים זו באמת כל התעסוקה שצריך אחר הצהריים: סיפור אחד טוב.
בבית של משפחת אזולאי בבית שמש הראיון שלנו על "משחק הטריוויה אונליין מלחמת מוחות" הופך מהר מאוד לוויכוח מי באמת היה הכי טוב במשחק. אלחנן בן 11 בטוח שהתשובה ברורה, אבא שלו חושב אחרת, ותהילה בת ה- 12 כבר צוחקת על שניהם.
אלחנן: "אבא התחיל לענות לי מהצד ואמרתי לו שהוא מגלה לי הכל וזה לא שווה… אחרי שתי שאלות הוא כבר בעצמו רצה לדעת כמה נקודות קיבלנו."
תהילה, בת 12: "הכי מצחיק היה כשכל אחד צעק תשובה אחרת ובסוף דווקא אחי הקטן צדק."
ככה זה נראה כשחזקי רייך ו"מלחמת מוחות" פותחים משחק טריוויה בשידור חי. המנחה נמצא מולכם בזמן אמת, השאלות מופיעות, בוחרים תשובה, צוברים נקודות ומתחרים מול עוד משתתפים. גם מי שרק עבר ליד המחשב כדי לראות מה קורה מוצא את עצמו מחכה לשאלה הבאה. זה גם העולם של מלחמת מוחות מחוץ לקייטנה: אירועי טריוויה חוויתיים למשפחות, קבוצות ואירועים, במערכת של מלחמת מוחות והנחיה של חזקי רייך.
בקייטנה שיחקנו במשחק האונליין. מחוץ לקייטנה מלחמת מוחות מגיעים אליכם לאולם, לבמה וסוחפים את הקהל בשעה של פעילות טריוויה מגבשת ומהנה.
לא כל פעילות בקייטנה חיכתה לשעה מסוימת. בחלק מהימים המשחק פשוט חיכה בתוך תיבת המייל. מנחם ויצמן, בן 10 מבני ברק, מספר שבחידות של משחקוד הוא דווקא לא מיהר לבקש עזרה.
אנחנו: "הסתדרת לבד?"
מנחם: "ניסיתי לבד, אחר כך ביקשתי מאחי הגדול רק רמז אחד. הוא התחיל להסביר יותר מדי, אז אמרתי לו די, עכשיו אני רוצה לפתור לבד."
אגב, זו בדיוק העבודה של חידה טובה: היא לא נותנת לילד מנוחה עד שהוא מבין… משחקוד עוסקים במשחקים אינטראקטיביים ובחוויות שמבוססות על חידות, גילוי ופתרון. המשתתף לא רק מסתכל – הוא צריך לחשוב, לחפש ולנסות. ובחופש זה עובד מצוין, כי אף ילד לא מבקש "אמא, אפשר פעילות שתפתח לי את החשיבה?" אבל תנו לו חידה שהוא עוד לא פתר, ועכשיו נסו לקחת לו אותה…
הזוכה בהגרלת משחקוד
משפחת פרוכטר: com.gmail@32***git
לקבלת הזכייה צרו איתנו קשר
אצל אסתי וייס, בת 9 מאלעד, למייל של הקייטנה היה עוד תפקיד: לספק חומר חדש לשולחן ארוחת הערב. מעט בכל יום חיכתה לילדים בדיחה מבית ילדוליס, ובחלק מהפעילויות המשפחות התבקשו גם לשלוח בדיחה משלהן.
אסתי: "אני הייתי מקריאה את הבדיחה בארוחת ערב. אם אף אחד לא צחק, הייתי אומרת שלא הקראתי טוב ומתחילה מחדש. פעם אחת גם שלחנו בדיחה שלנו וחיכיתי לראות אם ישתמשו בה."
בלי יותר מדי טקסים, גם הצחוקים הפכו לחלק מהקייטנה. מי שמכיר את סדרת הספרים של ילדוליס כבר מכיר את השילוב הזה – הומור שילדים אוהבים יחד עם תוכן, קריאה ופעילות. לצד הספרים, משפחת ילדוליס יוצרת גם דפי צביעה ופעילות, מהסוג שמדפיסים "רק בשביל ילד אחד" ותוך רגע עוד שניים עומדים ליד המדפסת ושואלים איפה שלהם…
שלושה מבין הילדים ששלחו לנו בדיחות ודפי פעילות זכו, כל אחד, בערכה מתנת משפחת ילדוליס.
הודיה בן דוד, בת 15 מירושלים, מספרת שבערב של מיינסטרים ההכנות היו ממש פשוטות. לא צריך צבעים, לא קמח ולא תיק. רק למצוא מקום טוב בסלון.
אנחנו: "איך נראה הערב אצלכם?"
הודיה: "סידרנו את הסלון, הבאנו משהו לנשנש (רמז: פופקורן) ואמרתי לאחיות שלי שהערב לא מפריעים לי. הרגשנו כאילו הלכנו לאיזה מופע, רק בלי לצאת."
מיינסטרים השתלבו בקייטנה עם תוכני צפייה לילדים וגם ערב לנשים ולנערות. זה היה קסם אמיתי: לא נוסעים, לא צריכים לחפש סידור לקטנים ולא מתחילים להתארגן שעה וחצי לפני. המסך בבית הופך לערב התוכנית. גם במשך השנה מיינסטרים מציעים סרטים חינוכיים לצפייה ביתית לקהל החרדי, כולל כותרים מבוקשים מהמגזר, כך שהפעילות בקייטנה היתה טעימה טבעית מהחוויה שהם מביאים הביתה כל השנה.
לא כל מה שקרה בקייטנה נשאר על המסך. חלק מהכיף עבר ישר לידיים – ולפעמים גם למטבח. בין כל המפעילים המקצועיים חיכתה לנו הפתעה
מתוקה במיוחד: איילת, תלמידת בית ספר שאוהבת ליצור ולהדריך, הציעה מיוזמתה לקחת חלק בקייטנה ולהפעיל את הילדים. בבית חזק אהבו את הרעיון, ובתיאום עם הוריה
נתנו ליוזמה הצעירה מקום בתוכנית. בפעילות אחת הכינו יחד חטיף קורנפלקס מתוק וטעים וביום האחרון של הקייטנה עברו ליצירה צבעונית של מדבקות מדבק חם והרבה צבע, כמובן בליווי מבוגר במקומות הנדרשים. היה בזה משהו מקסים במיוחד – פעילות שמגיעה ממש מעולם הילדים, מדברת אליהם בגובה העיניים, ומשאירה בסוף גם תוצר שאפשר להראות בגאווה.
שירה, אמא של מוישי קליין בן ,9 ממודיעין עילית:
"בואו נגיד שהמטבח היה צריך קצת התאוששות אחר כך, אבל הוא היה כל כך מרוצה שזה היה שווה. ומה שאני אהבתי זה שהוא הרגיש שהוא באמת יודע להכין משהו בעצמו".
גם יפי כרמל הצטרפה לקייטנה עם פעילות יצירה. חני אבוחצירא, בת 11 מביתר עילית, מספרת שהיא התחילה בזהירות ואחרי כמה דקות כבר רצתה לעשות הכול לבד.
חני: "בהתחלה הסתכלתי איך היא עושה, ואז כבר רציתי לבחור את הצבעים לבד. הכי כיף היה שבסוף נשאר לי משהו שהכנתי בעצמי ויכולתי להראות לאחיות שלי."
הפעילות הזאת היתה טעימה קטנה מהעולם של יפי גם במשך השנה. כבר 8 שנים היא מנחה סדנאות גיבוש וימי כיף לצוותים, משפחות וקבוצות ברחבי הארץ – מבישול איטלקי ו-ODT ועד צביעת כלי חרס ורקיחת סבונים. כל סדנה מותאמת לאופי הקבוצה, עם הרבה צחוק, הומור ושחרור, ובסוף גם יוצאים עם תוצרים שווים ביד. אחרי אלפי סדנאות, כולל לעיריית ירושלים, רשות הטבע והגנים, חברות עסקיות ושיח סוד, אפשר להבין למה משתתפים חוזרים לעוד.
לאורך הקייטנה, כל ילד שהשתתף בפעילות ושלח לנו ציור, תוצר או פידבק קיבל כרטיס של חזקי להדבקה על לוח הפעילות. לאט לאט הלוח התמלא – יחד עם הציורים, המאפים והחוויות.
הגרלת סיום הקייטנה לשולחי לוח המדבקות המלא
הזוכים – משפחת פייגנבויים com.gmail@9*****089f
הזכיה – פיצה לארוחת ערב משפחתית
לקבלת הזכייה צרו איתנו קשר.
זו השאלה האחרונה שלנו. לא כמה פעילויות היו ולא באיזה תאריך. פשוט: מה נשאר לכם?
נתי 9: "הציור. כי הוא עדיין על המקרר."
רבקה, אמא לחמישה: "שהם עקבו בדריכות על התוכניה, זה היה גלגל ההצלה של החופש שלנו:)"
אלחנן, 11: "מלחמת מוחות. ואני עדיין אומר שאבא לא היה אמור לעזור."
הודיה, 15: "שלא הייתי צריכה לחפש לאן לצאת כדי שיהיה לי ערב מעניין."
ואצלנו בבית חזק נשאר משהו נוסף: מאות מיילים שחזרו מהמשפחות עם תמונות, תוצרים וחוויות. נשארו ציורים, רגעים של משחק, ותחושה טובה כזאת שנוצרת כשמחברים עסקים ויוצרים טובים עם משפחות שמחפשות תוכן טוב לחופש – ויוצא מזה הרבה יותר מעוד קישור בזום. זו היתה המטרה של "מתחברים עם חזקי": לא להוציא את הילדים מהבית, אלא להכניס משהו טוב לתוכו.
החופש כמובן לא הפסיק להיות חופש. עדיין הילדים ביקשו משו לאכול עשר דקות אחרי ארוחת הבוקר, עדיין רבו מי יושב ליד המחשב, או ליד החלון ועדיין שמענו מדי פעם "אמאאאא, משעמם לי". אבל בקיץ הזה היתה לאמא לפחות תשובה אחת קלה יותר: "תבדקו בתוכניה איזו פעילות יש היום עם חזקי".
